תגובות רבות מבטאות אכזבה מהידיעה על החלטת שר הבריאות לפזר ועדה שמונתה לתיקון חוק החולה הנוטה למות. הוועדה כללה בכירים מכובדים מהאקדמיה, מתחומי המשפט והבריאות. כחבר בוועדה, אני יכול להעיד על שעות רבות של דיונים והקשבה לעדויות מומחים מכל הארץ, שענו לקול קורא שפירסמה הוועדה, בשיקול דעת ותוך וויכוחים מקצועיים - ותמיד תוך כבוד לדעות שונות.

"כחבר בוועדה, אני יכול להעיד על שעות רבות של דיונים והקשבה לעדויות מומחים מכל הארץ|

הוועדה החליטה לפשט טופס להנחיות מקדימות (על סרבולו התקבלו תלונות רבות) ודנה באפשרות לנתקו מהחוק, בהתאם להמלצה המקורית של וועדת שטיינברג, כדי לאפשר לכל מוסד לנסחו בהתאם לרוחו. הוועדה גם הביאה לגיבוש טופס למינוי ייפוי כוח באמצעות נוסח קל וידידותי.

הוועדה גם המליצה לבטל את המושג "טיפול נלווה" ואת הוראות החוק הנובעים ממנו, כמו הזנה בצינור ללא שיקול דעת רפואי – הוראה שרבים מתקוממים נגדה.

היתה גם הסכמה בווועדה לתיקון הגדרת "נוטה למות". חולה ALS, למשל, אינו כלול בה בגלל שש המלים (המודגשות) בהגדרת החוק: "המטופל סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על 6 חודשים". יש לציין כי המלים המודגשות לא היו בניסוח המקורי של ועדת שטיינברג. המלצנו להוציא מילים אלה, תוך גיבוש זהיר של הגדרה חדשה.

היו דיונים בנושאים אחרים, כגון ביטול נוהל לקריאת משטרה בכל פטירה בבית, נוהל הפוגע במשפחה ברגעים רגישים ביותר, והצורך להכשרת צוותים למיומנויות הקשבה מכבדת בקץ החיים.

"זוהי זכות השר לפזר ועדה. האם זה ראוי לא לבשר לחבריה שזו החלטתו? לא להסביר להם דעתו ולא לומר להם תודה על עבודתם? העלבון צורם"

זוהי זכות השר לפזר ועדה. האם זה ראוי לא לבשר לחבריה שזו החלטתו? לא להסביר להם דעתו ולא לומר להם תודה על עבודתם? העלבון צורם. אפשר לא להסכים אבל איפה כבוד האדם? בסיפור מופלא על עלבון שגרר חורבן המקדש, מסכם התלמוד: בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר-קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו. האם הלקח אינו שכדי לבנות מדינה, יש להקפיד על כבוד האדם, גם אם, לכאורה, חולקים על דעתו?

תודתי לעשרות עדים שהגיבו בזמנו לקול הקורא של הוועדה וטרחו בכתב ובהופעה בפניה להעשיר את דיוניה. הם ראויים מאוד להכרת תודה ולהתייחסות נאותה ומכבדת לטרחתם. התלמוד שואל אם מותר לחלל שבת כדי לקבל עדים (לקידוש החודש)? רבי עקיבא סבר שלא, אם אין צורך בעדותם וכבר הגיעו מספיק עדים. רבן גמליאל שלח לו שאין למנוע מהם להעיד אף שאין תועלת בעדותם, מפני שאחרת "נמצאת מכשילם לעתיד לבוא". מותר לחלל שבת כדי לכבד עדים וכדי שיגיעו הפעם הבאה – כבוד הבריות משתלם.

האם השר יכול לחדש פרק בכבוד האדם מעל חילוקי דעות פוליטיים? אם הוא יחזור בו וייתן לוועדה לסיים את עבודתה החשובה, זה יהיה שיעור מאלף לכולנו.

מאיר ברזיס הינו פרופסור בפקולטה לרפואה ובית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית וחבר בוועדה לבחינת חוק החולה הנוטה למות.