מטפלים צמודים בחולים קשים נמצאים בקבוצת סיכון לתחלואה נפשית וגופנית; יחד עם זאת, קיימים מעט מקורות תמיכה למטפלים אלו. כאשר מדובר במטופלים המשתקמים ממחלה אקוטית, המצב חמור אף יותר.

מחקר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine חיפש את אותם המאפיינים אצל המטופלים והמטפלים, הקשורים לפגיעה בבריאות המטפלים, במהלך השנה הראשונה לאחר שחרורם של המטופלים ממחלקת טיפול נמרץ.

280 מטפלים נרשמו באופן פרוספקטיבי למחקר. כל המטופלים היו מאושפזים במחלקת טיפול נמרץ, עם לפחות 7 ימים במהלכם היו מונשמים במכונת הנשמה. נאסף מידע מרשומות בית החולים, בנוסף לשאלונים למילוי עצמי על ידי המטפלים. בין המאפיינים שנבדקו היו תסמינים דכאוניים אצל המטפלים, רווחה-פסיכולוגית (well-being), איכות חיים הקשורה לבריאות, תחושת שליטה בחיים, ומידת ההשפעה של הטיפול בחולה על ביצוע פעילויות אחרות.

ההערכות בוצעות לאחר שבוע, 3 חודשים, 6 חודשים ו-12 חודשים מיום השחרור ממחלקת טיפול נמרץ. גיל המטפלים הממוצע היה 53, כאשר 70% מתוכם היו נשים, ו-61% טיפלו בבן או בת זוג.

נמצא כי אחוז ניכר מן המטפלים דיווחו על תסמינים דכאוניים: אצל 67% מתוכם מיד לאחר השחרור, ואצל 43% לאחר שנה אחת. התסמינים לא פחתו בחומרתם לאחר שנה אחת אצל 16% מהמטפלים.

מאפיינים אשר נמצאו באופן מובהק כקשורים לפגיעה בבריאות הנפשית היו גיל צעיר של המטפלים, כאשר הטיפול השפיע על מידת ביצוען של פעילויות חיים אחרות, היעדר תמיכה חברתית, היעדר תחושת שליטה בחיים, והיעדר התפתחות אישית. לא נמצאו מאפיינים של המטופלים שהיו קשורים באופן מובהק לבריאות הנפשית של המטפלים לאורך זמן.

החוקרים מסכמים כי במחקר זה, נמצא כי מרבית המטפלים בחולים במחלה קשה דיווחו על מידה רבה של תסמינים דכאוניים. התסמינים נמשכו לרוב למשך לפחות שנה אחת, ולא הופחתו בחומרתם.

ערך וכתב: ד"ר נתנאל אורנשטיין

 

מקור:
Cameron, Jill I., et al. "One-Year Outcomes in Caregivers of Critically Ill Patients.”New England Journal of Medicine 374.19 (2016): 1831-1841. Doi: 10.1056/NEJMoa1511160