קרובי משפחה המטפלים בחולה עם מחלה כרונית קשה חווים לחץ פסיכולוגי רב. מחקר זה בדק אם תמיכה רגשית ושיחות עם משפחת המטופל על ידי מומחים לטיפול פליאטיבי מביאים לשיפור בחרדה ודיכאון של קרובי המשפחה המטפלים.

נערך מחקר קליני רב-מרכזי עם הקצאה אקראית בארבע יחידות טיפול נמרץ, בין אוקטובר 2010 לנובמבר 2014. מטופלים מבוגרים (גילאי 21 ומעלה) שנזקקו להנשמה מלאכותית במשך שבעה ימים הוקצו אקראית, וקרובי משפחתם אשר מקבלים עבורם החלטות רפואיות גויסו למחקר. הצופים לא ידעו לאיזו קבוצה הוקצו קרובי המשפחה.

ההתערבות המחקרית כללה שני מפגשים לפחות של קרובי המשפחה עם מומחים לרפואה פליאטיבית ומתן עלוני הסברה (קבוצת ההתערבות), בהשוואה למתן עלוני הסברה ופגישות שגרתיות של קרובי המשפחה עם צוות מחלקת טיפול נמרץ (קבוצת הביקורת).

קבוצת ההתערבות כללה 130 מטופלים ו-184 קרובי משפחה מקבלי החלטות, וקבוצת הביקורת כללה 126 מטופלים ו-181 קרובי משפחה מקבלי החלטות.

התוצא העיקרי שנבדק היה ציון בסולם הערכת דיכאון וחרדה (Hospital Anxiety and Depression Scale symptom scoreי - HADS; טווח: 0-42, ככל שהציון גבוה יותר כך הדיכאון חמור יותר; הבדל מינימלי עם חשיבות קלינית: 1.5 נקודות). שאלון HADS נערך במהלך ראיונות מעקב אחרי שלושה חודשים עם קרובי המשפחה מקבלי ההחלטות.

תוצאים משניים כללו הפרעת דחק פוסט-טראומטית (posttraumatic stress disorderי- PTSD) בקרב קרובי המשפחה, שנמדדו על ידי סולם השפעת אירועים (Impact of Events Scale-Revisedי- IES-R; טווח: 0-88, ציון גבוה מעיד על השפעה שלילית גבוהה), דיון בהעדפות המטופל, משך האשפוז והישרדות במשך 90 יום. מבין 365 בני משפחה מקבלי החלטות (גיל ממוצע: 51, 71% נשים), 312 השלימו את המחקר.

לאחר שלושה חודשים, לא היה הבדל מובהק בתסמיני החרדה והדיכאון בין מקבלי החלטות מקבוצת ההתערבות למקבלי החלטות מקבוצת הביקורת (ציון HADS מותאם ממוצע: 12.2 לעומת 11.4, בהתאמה; הבדל בין-קבוצתי: 0.8, 95% רווח בר סמך: 0.9- עד 2.6, P=0.34).

היארעות תסמיני PTSD היתה גבוהה יותר בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת (ציון IES-R מותאם ממוצע: 25.9 לעומת 21.3, בהתאמה; הבדל בין-קבוצתי: 4.60, 95% רווח בר סמך: 0.01-9.10, P=0.495). לא נמצא הבדל בין הקבוצות לגבי דיון בהעדפות המטופל (התערבות: 75%, ביקורת: 83%, יחס סיכויים: 0.63, 95% רווח בר סמך 0.34-1.16, P=0.14).

כמו כן, לא נמצא הבדל מובהק בממוצע מספר ימי האשפוז (התערבות: 19 ימים, ביקורת: 23 ימים, הבדל בין-קבוצתי: 4-ימים, 95% רווח בר סמך 6-עד 3 ימים, P=0.51) ובהישרדות במשך 90 יום (יחס סיכון: 0.95, 95% רווח בר סמך 0.65-1.38, P=0.96).

לסיכום, עבור קרובי משפחה של מטופלים עם מחלה כרונית קשה, פגישות לתמיכה נפשית וקבלת מידע בהנחיית צוות מומחים בטיפול פליאטיבי לא הפחיתו תסמיני חרדה ודיכאון, וייתכן שאף הגבירו תסמיני PTSD. ממצאים אלו אינם תומכים בקיום דיונים על מטרות טיפול עם מומחים בטיפול פליאטיבי עבור כל קרובי המשפחה של מטופלים עם מחלה כרונית קשה.

מקור:
Shannon S. Carson, MD1; Christopher E. Cox, MD, MPH2; Sylvan Wallenstein, PhD3; Laura C. Hanson, MD, MPH1; Marion Danis, MD4; James A Tulsky, MD5; Emily Chai, MD3; Judith E. Nelson, MD, JD6; Effect of Palliative Care–Led Meetings for Families of Patients With Chronic Critical Illness: A Randomized Clinical Trial;JAMA. 2016;316(1):51-62. doi:10.1001/jama.2016.8474