סקר חדש, שבוצע על ידי פרופסור בן קורן, מנהל מכון הקרינה במרכז הרפואי "תל-אביב- איכילוב" ופרופסור שי וקסלר, מומחה ברפואת ילדים והפרעות אכילה מבית החולים "הדסה-הר הצופים", מצא כי בישראל לא מיישמים את חוק "החולה הנוטה למות", שנחקק ב-2005. הסקר בוצע בקרב מדגם של 100 רופאים ישראלים בבתי החולים בארץ, והתפרסם ב- American Journal of Clinical Oncology.
עוד בעניין דומה
חוק החולה הנוטה למות מפרט את זכויות החולה שנותרו לו שישה חודשים לחיות, על-פי הערכות של הרופא הבכיר שאחראי לטיפול בו. החוק מרחיב את הזכות לסרב או להסכים לטיפול, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם להביע רצונו מראש לגבי הטיפול הרפואי העתידי שיקבל - אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות.
100 הרופאים שענו על הסקר התבקשו להשיב בין היתר על השאלות הבאות:
1. האם הרופא מציג בפני המטופל את קיום החוק ומיידע אותו על זכותו החוקית שלא להאריך את חייו?
2. האם לרופא יש את הידע הנדרש להבנת החוק על השלכותיו והמשמעויות הכוללות בו?
3. במידה שהרופא אינו מיישם את החוק, מהו הגורם המונע ממנו לעשות זאת?
ממצאי הסקר העלו, כי 26% בלבד מהרופאים ידעו כי האחריות להצגת חוק החולה הנוטה למות למטופל היא באחריותם. רק 28% מהרופאים הבינו שהחוק מופעל כאשר הזמן המשוער שנותר לחולה לחיות הוא שישה חודשים.
לגבי השאלה מדוע אינם מעלים בפני המטופל את החוק, ענו 88% מהרופאים משתתפי הסקר שזו תוצאה של חוסר זמן. בנוסף לנתונים שעלו מהסקר, סיפרו הרופאים כי מרביתם נמנעים מלנהל את השיחה על החוק כתוצאה מחוסר נוחות ונעימות, זאת על אף שהחוק דורש אחרת מהם.
לדברי פרופסור קורן, "מדובר בחוק נאור ומתקדם, שחשוב ליישמו במערכת הבריאות. אבל בפועל אין אכיפה שלו בארץ. יש צורך לקיים הסברה בקרב הממסד הרפואי על יתרונות ניהול שיחות בסוף החיים עם החולה ומשפחתו, שכן מדובר בתהליך מזכך שלעתים רבות מאפשר פרידה נאותה ושלווה יותר של החולה ממשפחתו ומהעולם".