קיים מידע מועט לגבי היקף השימוש בפרוצדורות משמרות חיים וטיפול פליאטיבי בקרב מטופלים עם COPD בבתי חולים בארצות הברית. החוקרים בחנו מגמות טמפורליות ואת ההשפעה של טיפול פליאטיבי על פרוצדורות משמרות חיים (life-sustaining procedures) באוכלוסייה זו.

המחקר בוצע בתבנית עוקבה רטרוספקטיבית באמצעות מידע אשר נאסף בין השנים 2010-2014 מה-NISי(National Inpatient Sample). במחקר נכללו אנשים אשר מתו בגיל 18 ומעלה עם אבחנה עיקרית של COPD. החוקרים בחנו את השימוש בפעולות משמרות חיים אשר הוגדרו כונטילציה (אינטובציה, ונטילציה מכנית וונטילציה לא פולשנית), שימוש בואזופרסורים (עירוי וניטור אינטרה-ווסקולרי), תזונה (עירוי אנטרלי או פרה-אנטרלי של תזונה מרוכזת), דיאליזה, החייאה קרדיו-פולמונרית, ייעוץ רפואה פליאטיבית ופקודת DNRי(do not resuscitate). החוקרים השתמשו בשיעורי גדילה שנתיים מורכבים (compound annual growth rates-CAGRs) ותיקון Rao-Scott של קבוע X² על מנת לקבוע את המובהקות הסטטיסטית של מגמות טמפורליות של פעולות משמרות חיים, שימוש בשירותי רפואה פליאטיבית וסטטוס DNR.

מבין 37,312,324 אשפוזים נבדקו 38,425 מטופלים. ה-CAGR של פעולות משמרות חיים היה 6.61% ו- -9.73% בקרב אנשים שעברו פרוצדורות מרובות ומטופלים שלא עברו פרוצדורות, בהתאמה (p<0.01 עבור שתי הקבוצות). ה-CAGR של שימוש בייעוץ רפואה פליאטיבית ו-DNR היה 5.25% ו-36.62%, בהתאמה (p<0.001).

מסקנת החוקרים היא כי בקרב מבוגרים עם COPD אשר מתו בבתי חולים בארצות הברית בין 2010-2014, השימוש בפעולות משמרות חיים, ייעוצי רפואה פליאטיבית וסטטוס DNR גבר.

מקור: 

Shen, J.J. et al.  (2018) Journal of Palliative Care. 33(3), 159