תרופות סדאטיביות נמצאות בשימוש לעיתים קרובות לקראת סוף החיים. עם זאת, ישנן ראיות מועטות לגבי השימוש בהן לצורך "סדציה פליאטיבית". מטרת מחקר זה הייתה להעריך את השימוש והתיוג ב"מתן מתמשך של תרופות סדאטיביות בשבעת הימים האחרונים של החיים" על בסיס קריטריונים אובייקטיביים ביחידת רפואה פליאטיבית. המחקר בוצע בתבנית רטרוספקטיבית באמצעות רשומות רפואיות.

במחקר השתתפו מטופלים שמתו ביחידת רפואה פליאטיבית בין אוגוסט 2014 ליולי 2015. התרופות שנרשמו היו בנזודיאזפינים, לבומפרומזין והלופרידול במינון חמישה גרם ומעלה ופרופופול.

מתוך 192 מטופלים שהשתתפו במחקר, 149 (78%) קיבלו תרופות סדאטיביות באופן מתמשך בשבוע האחרון לחיים. ההימצאות של דליריום ואגיטציה הייתה גבוהה באופן מובהק סטטיסטית במטופלים עם תרופות סדאטיביות מתמשכות לעומת אלו ללא סדאטיבים בעת הקבלה ליחידה הפליאטיבית (35% לעומת 16%, p=0.02) וביום לפני המוות (58% לעומת 40%, p=0.04). המושג "סדאציה פליאטיבית" נרשם עבור 22 מתוך 149 (15%) המטופלים שקיבלו סדאציה מתמשכת. מטופלים אלו קיבלו כמות גדולה יותר מנות מידאזולם ביומיים לפני המוות (חציון [טווח], 15.0 [6.0-185.0] לעומת 11.5 [1.0-70.0] מ"ג, p=0.04) וביום המוות (חציון [טווח], 19.5 [7.5-240.0] לעומת 12.5 [2.0-65.0] מ"ג, p=0.01).

מסקנת החוקרים היא כי ההימצאות של דליריום ואגיטציה היו קשורות במתן מתמשך של תרופות סדאטיביות. לא היה דפוס עקבי בהיבט שימוש במושג "סדאציה פליאטיבית".

מקור: 

Schildmann, E. et al.  (2018) Palliative Medicine. 32(7), 1189