מטרת מחקר זה הייתה לבחון דפוסים של טיפול בחודשים האחרונים לחיים במטופלים מאושפזים אשר מתו כתוצאה ממאירויות המטולוגיות שונות. המחקר בוצע על בסיס מאגר נתונים לאומי וכלל את כל המטופלים המאושפזים בני עשרים שנים ומעלה אשר מתו מממאירויות המטולוגיות בצרפת בין השנים 2010-2013. תוצאים כללו שימוש בטיפולים פולשניים לסרטן והפניות לטיפול פליאטיבי. שיעורים תוקננו למין וגיל באמצעות סטנדרטיזציה ישירה.

מתוך 46,629 מטופלים שמתו בתקופת המחקר, 24.5% קיבלו כימותרפיה בחודש האחרון לפני המוות, 48.5% קיבלו עירויי דם, 12.3% היו תחת הנשמה פולשנית ו-18.15 מתו ביחידות לטיפול נמרץ. החוקרים מצאו שונות משמעותית בין הממאירויות השונות. השימוש בכימותרפיה בחודש האחרון לחיים נע בין 8.6% במטופלים עם CML ל-30.1% במטופלים עם לימפומת נון-הודג'קין (p<0.001). הנשמה פולשנית בוצעה ב-10.2% מהמטופלים עם לוקמיה חריפה וב-19.0% מהמטופלים עם לימפומת הודג'קין (p<0.001). סטטוס פליאטיבי דווח שלושים ימים לפני המוות ב-14.8% מהמטופלים בלבד ובזמן המוות ב-46.9% מהמטופלים. ככלל, 5.5% מהמטופלים מתו ביחידות לרפואה פליאטיבית.

מסקנת החוקרים היא כי שיעור גבוה של מטופלים אשר מתו מממאירויות המטולוגיות קיבלו טיפולים ספציפיים בסוף החיים. ישנו צורך בשילוב מוקדם וטוב יותר של רפואה פליאטיבית בטיפול באוכלוסייה זו. עם זאת, השונות הניכרת בין המטופלים עם ממאירויות מרמזת כי לא ניתן להתייחס לכלל המטופלים כקבוצה אחת. ביישום של הטיפול הפליאטיבי צריך להתחשב בהבדלים הללו.

מקור: 

Beaussant, Y. et al. (2018) BMJ Supportive and Palliative Care. 8, 314.