עירויים של תאי דם אדומים נמצאים בשימוש תדיר בטיפול הפליאטיבי על מנת לטפל באנמיה או תסמינים הנגרמים על ידי אנמיה. במטופלים עם מחלות מתקדמות ישנן ראיות מועטות היכולות להכווין את הרופאים המטפלים בנוגע ליתרונות אל מול הסיכונים של עירויי דם באוכלוסייה זו.

מטרת מחקר זה הייתה לקבוע את הרגלי מתן עירויי הדם בהוספיסים ולהשוות זאת כנגד הקווים המנחים של ה-National Institute for Health and Care Excellence and British Society of Haematology על מנת ליצור המלצות לטיוב הטיפול.

במחקר בוצע על נתונים שנאספו באופן פרוספקטיבי בהוספיסים בממלכה המאוחדת על פני תקופה של שלושה חודשים. במחקר השתתפו 121 מתוך 210 הוספיסים (58%). מספר כולל של 465 עירויי דם אירעו ב-83 הוספיסים. הגיל הממוצע של המטופלים היה 71 שנים ול-96% היו סרטן. המוגלובין ממוצע לפני העירוי היה 75 גרם לליטר (סטיית תקן 11.15). אנמיה של מחלה כרונית הייתה הסיבה הנפוצה ביותר לאנמיה (38%) וייתכן שהייתה מגיבה לטיפולים אחרים גם כן. המטיניקה לא נבדקה ב-70% מהמטופלים. טיפולים אלטרנטיביים כדוגמת B12, פולאט וברזל היו בשימוש לעיתים נדירות בלבד. למרות הסיכון לעודף נוזלים כתוצאה מהעירוי, ל-85% מהמטופלים לא נמדד המשקל ו-84% קיבלו שתי מנות דם או יותר. ב-83% (18%) מהמטופלים נצפה שיפור לאחר 30 ימים. ל-142 (31%) היה שיפור לפחות מ-14 ימים ול-50 (11%) לא היה שיפור כלל. בסך הכל, 150 מטופלים (32%) מתו לאחר שלושים ימים.

החוקרים מסכמים כי דרושות בדיקות מקיפות יותר לאבחנת ובירור אנמיה ודרוש שימוש מוגבר בטיפולים חלופיים עם נקיטת גישה שמרנית לעירויי דם. הרופאים המטפלים צריכים לקחת בחשבון את הסיכונים אל מול היתרונות של מתן עירויי דם למטופלים במסגרת של הוספיס.

מקור:

Neoh, K. et al. (2018) Palliative Medicine. 33(1), 102