לאנשים עם שיטיון בשלב מתקדם גישה מוגבלת לטיפול מקל (Palliative Care). מטרת המחקר הייתה לבחון טיפול מקל המכוון לשיטיון מתקדם.

במחקר זה הוקצו באקראי 62 זוגות - מטופלים עם שיטיון מתקדם וקרוב משפחה אפוטרופוס. ההקצאה התבצעה בעת האשפוז לבית החולים. קבוצת ההתערבות קיבלו ייעוץ לטיפול מקל ייחודי וטיפול מעבר לאחר החלמתם מהאירוע החריף. מטופלי הביקורת קיבלו את הטיפול הרגיל ומידע חינוכי לגבי מצבם. התוצא העיקרי היה ביקור בבית החולים ב-60 יום שלאחר השחרור. תוצאים משניים המתמקדים במטופל מדדו את נוחות החולה, מצוקת המשפחה, חלקי הטיפול המקל שקיבלו התייחסות בתוכנית הטיפול וגישה לטיפול מקל מבוסס הוספיס או קהילה. תוצאים משניים המתמקדים בקבלת החלטות היו דיון בפרוגנוזת המטופל, מטרות הטיפול, השלמה של הוראות הטיפול והחלטות טיפול.

מתוך 137 זוגות מטופלים שהיו מועמדים לטיפול, 62 (45%) זוגות נרשמו. החוקרים מעריכים שההתערבות אפשרית, כאשר 77%-93% מפרוטוקול הטיפול הושלם. לא נראה הבדל במספר האשפוזים או הביקורים בחדר המיון (התערבות לעומת ביקורת – 0.68 לעומת 0.53, p=0.415). מטופלים בקבוצת ההתערבות קיבלו התייחסות יותר מעמיקה באשר לטיפול המקל והיו בעלי סיכויים גדולים יותר לקבל טיפול בהוספיס (25% לעומת 3%, p<0.019).

משפחות של מטופלים בקבוצת ההתערבות היו בעלי סיכויים גדולים יותר לדון בפרוגנוזה (90% לעומת 3%, p<0.001) ומטרות טיפול (90% לעומת 25%, p<0.001) ולהיות עם התייחסות מלאה לתוכנית הטיפול במעקב של 60 יום (79% לעומת 30%, p<0.001). יותר משפחות של מטופלים בקבוצת ההתערבות החליטו להמנע מאשפוז חוזר (13% לעומת 0%, p=0.033).

מקור: 

Hanson L.C et al (2018). Journal of pain and symptom management, ISSN: 1873-6513, Vol: 57, Issue: 1, Page: 10-19;