אבחון של דמנציה, תסמונת המשפיעה על 35.6 מיליון אנשים ברחבי העולם, עשוי להיות מאתגר, בייחוד כאשר מדובר במטופלים שהיגרו למדינה. גורמים כמו מחסומי שפה וכלים אבחנתיים המבוססים על הבנת השפה, הבדלים תרבותיים בתפיסת התסמונת וגישה מוגבלת לקבלת שירותים רפואיים עשויים להשפיע על קבלת טיפול רפואי מתאים.
עוד בעניין דומה
מדובר במחקר ראשון מסוגו שבוצע בגרמניה אשר מטרתו הייתה לבדוק האם רופאי משפחה בגרמניה מרגישים מוכנים להתמודד עם הצרכים האבחנתיים של קבוצת מטופלים זו והאם יש להם תמיכה לפי האתגרים והצורך שלהם.
מדובר במחקר חתך שבוצע בקרב מדגם אקראי של 982 רופאי משפחה בגרמניה בין אוקטובר 2017 לינואר 2018 (שיעור ההיענות: 34.5%). החוקרים השתמשו בשאלון שפותח על ידם ועבר סטנדרטיזציה. כמו כן, הם השתמשו בסטטיסטיקה תיאורית וברגרסיה לוגיסטית רב משתנית על מנת לעבד את המידע שנאסף מ-326 רופאי המשפחה שענו על השאלון.
96% מרופאי המשפחה שהשתתפו במחקר דיווחו כי הם נתקלו במחסומים מסוג זה לפחות פעם אחת. 70.9% מהמשתתפים דיווחו כי הם חשו חוסר וודאות באבחון של דמנציה אצל מטופלים שהיגרו למדינה. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין חוסר ביטחון באבחנת דמנציה לבין המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של רופאי המשפחה.
המחסומים הנפוצים ביותר עליהם דיווחו הרופאים המשתתפים היו מחסומי שפה שהשפיעו או מנעו מהם לבצע אבחנה (89.3%) ומידע חסר בנוגע לאותם מטופלים מהגרים (59.2%). בנוסף, תחושת בושה או חוסר קבלה של התסמונת היו נפוצים גם כן (55.5%). כמו כן, 70.6% מהרופאים ציינו כי יש להם צורך במידע נוסף על הנושא.
החוקרים הסיקו כי ישנו צורך בכלי מדידה רפואיים שיתמכו באינטראקציה של הרופאים עם מטופלים שהיגרו למדינה ובמידע ושירותים נוספים לאותם מטופלים. בנוסף, הם הסיקו כי ישנו צורך להקל על הגישה לקבלת שירותים רפואיים ולהתמקד באוכלוסיית המהגרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
