• יו"ר: פרופ' דמטריוס קרוסיס
  • מזכיר: ד"ר רוני מילוא
  • גזבר: ד"ר עדי וקנין
סקירה

אנליזה אקספלורטורית של יעילות אוקרליזומאב (OCREVUS) בחולי RMS ו-PPMS עם נכות גבוהה

בחולים עם נכות גבוהה בבסיס אוקרליזומאב מדגימה יעילות גבוהה בהפחתת התקדמות הנכות בחולי RMS ו-PPMS

24.06.2020, 15:26

מאת ד"ר שי מנשקו, נוירולוג בכיר, המכון לטרשת נפוצה בביה"ח השיקומי, המרכז הרפואי שיבא תל השומר

אוקרליזומאב הינה נוגדן מואנש חד-שבטי, אשר מסלקת באופן סלקטיבי תאי B המבטאים CD20.

אוקריליזומאב נבדקה בשלושה מחקרי פאזה III פיבוטליים: מחקרי OPERA I,יOPERA II בחולי טרשת נפוצה התקפית (RMS) ומחקר ORATORIO בחולי וטרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (PPMS). במחקרים אלו, הטיפול באוקרליזומאב הפחית את שיעור פעילות והתקדמות המחלה בחולי RMS בהשוואה לטיפול באינטרפרון בטא 1a, וכן את שיעור התקדמות המחלה בחולי PPMS (עפ"י מדדים קליניים והדמייתים), בהשוואה לפלסבו.

להשפעות אלו של אוקריליזומאב עשויה להיות חשיבות רבה, בפרט עבור חולים בדרגת נכות גבוהה. טיפול מוקדם ואינטנסיבי בחולי טרשת נפוצה הופך היום לפקטור קריטי וחשוב הקובע את עיכוב התקדמות הנכות בחולים אלה. ההנחה העומדת מאחורי סברה זו היא כי היום טיפולים מסוימים בטרשת נפוצה אינם יכולים לשנות באופן יעיל את מהלך המחלה והנכות כאשר סף נכות מסוים בסולם ה-EDSS נחצה. למרבה הצער, גישה שכזו עלולה להוביל לחסמים טיפוליים מלאכותיים בטיפול בחולים עם דרגת נכות גבוהות.

ניתן לטעון כי שימור התפקוד הופך למשמעותי יותר ככל שדרגת הנכות גבוהה יותר. בעוד שדירוג של EDSS≥4.0 מציין אבן דרך של מעבר לשלב של ליקויים בהליכה, רוב המחקרים הקליניים כוללים חולים עם EDSS≤4.0 ולכן מוגבל המידע על יעילות תרופות המשנות את מהלך המחלה בקרב חולים עם נכות גבוהה.

מאמר זה עוסק באנליזה אקספלורטורית, שבה נכללו 882 חולים  והתמקדה בתוצאה הקלינית של תת-קבוצה של חולי RMS ו-PPMS, בעלי נכות גבוהה (4.0≥EDSS) בבסיס. נתוני הבסיס של מטופלי אוקרליזומאב ושל מטופלי זרועות הביקורת בתת-קבוצה זו היו דומים. התוצאה הקלינית הוערכה באמצעות מדדי התקדמות נכות מרובים, לרבות מדד  CDP-EDSS וכן מדדי 9HPT,יT25FW (המודד את תפקודי הגפיים העליונות בחולי PPMS).

תוצאות אנליזה אקספלורטורית זו מדגימות יעילות גבוהה של אוקרליזומאב לעומת זרועות הביקורת, בהפחתת התקדמות נכות מאומתת בחולי RMS ו-PPMS עם נכות גבוהה בבסיס. אוקרליזומאב הוכיחה עליונות והפחיתה משמעותית את הסיכון להתקדמות נכות מאומתת בחולי RMS עם 4.0≥EDSS בבסיס לעומת אינטרפרון בטא 1a) p=0.013). אוקרליזומאב הדגימה יתרון זה לעומת פלסבו גם בחולי  PPMS עם 4.0≥EDSS ואף בחולים עם 6.0≥EDSS בבסיס (בהתאמה, p = 0.017; p = 0.046).

בנוסף הודגם יתרון משמעותי בחולי PPMS שטופלו באוקרליזומב בשימור תפקודי הגפיים העליונות (9HPT, p = 0.013). שימור תפקודי זה  יכול להיות חשוב ומשמעותי ביותר בחולים הזקוקים לעזרי הליכה או מרותקים לכיסא גלגלים, כאשר במחקר זה עד 90% מהנשאלים כללו שמירת תפקוד גפיים עליונות יותר מתפקוד גפיים תחתונות כמדד היכול לשמר את ניידותם הפונקציונלית.

לסיכום, באנליזה אקספלורטורית זו של מחקרי ה-OPERA וה-ORATORIO בחולים עם נכות גבוהה בבסיס אוקרליזומאב מדגימה יעילות גבוהה בהפחתת התקדמות הנכות בחולי RMS ו-PPMS.

אוקרליזומאב מוכיחה עליונות ומורידה באופן משמעותי את הסיכון להתקדמות הנכות בחולי RMS וכן מדגימה יתרון זה גם בחולי PPMS עם EDSS≥4.0, כאשר לשימור תפקוד הגפיים העליונות נודעת חשיבות גדולה בפרט בחולים אלה.

מקור: 

Wolinsky S. J et al Mult Scler J Exp Transl Clin. 2020 March 16;6(1)

 

 הכתבה בחסות חברת רוש

נושאים קשורים:  סקירה,  טרשת נפוצה,  אוקרליזומאב