שיחות סוף החיים במטופלים פליאטיביים

במחקר רטרוספקטיבי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Palliative & Supportive Care ביקשו החוקרים להעריך את המספר היחסי של מטופלים מבוגרים ובני משפחותיהם אשר מקיימים שיחות סוף החיים (End of Life – EOL) ולבחון את הפקטורים הקשורים לכך.

מחקר זה נסמך על מאגר המידע הלאומי השוודי Swedish Register of Palliative Care וכלל את כל אלו אשר קיבלו טיפול פליאטיבים בשוודיה בין השנים 2015-2017 ובני משפחותיהם. המחקר כלל את מטופלים ממסגרות הטיפול השונות ובכללן - בתי חולים, בתי אבות, טיפול במסגרת ביתית, בקהילה וביחידות השונות לטיפול פליאטיבי. המידע דווח למאגר על ידי הצוות הרפואי, בהסתמך על רישומי המטופלים בימי חייהם האחרונים והועבר באופן התנדבותי. על מנת לבחון את הפקטורים הנלווים, נעשה שימוש בשיטות של סטטיסטיקה תיאורית ורגרסיה לוגיסטית.

תוצאות המחקר הדגימו כי כמחצית (46%) מהמטופלים אכן קיימו שיחת EOL ו-32% מהמטופלים לא קיימו כלל שיחה מסוג זה. הודגם קשר בין אי קיום שיחת EOL לבין מספר גורמים, ובכללם – דמנציה (48.5%), שבץ (47.5%), גיל מבוגר יותר (38.4%), נשים (33.6%), קבלת טיפול בדיור מוגן (41.3%) או בבית חולים (40.3%), איבוד יכולת קבלת החלטות מספר חודשים קודם המוות (58.9%) והיעדר מסמך הסכמה למעבר לטיפול סוף חיים – EOLי(82.7%). מטופלים צעירים יותר עם סרטן אשר פנו לקבלת טיפול פליאטיבי במסגרת היחידות השונות לטיפול תומך היו בעלי הסתברות גבוה יותר לקיומה של שיחת EOL. תוצאות דומות הודגמו אף בקרב בני המשפחה הקרובים של החולים.

מתוצאות מחקר זה עולה כי לא כל המטופלים אשר מקבלים טיפול פליאטיבי זוכים לנגישות שווה לשיחות EOL, וזאת למרות המאמץ הלאומי אשר נעשה בנושא ולמרות הבנת חשיבותן של שיחות תקופתיות אלו. החוקרים קוראים לביצוע מאמצים נוספים לשם השלמת שיחות סוף החיים לכלל המטופלים.

מקור:

Melin-Johansson, C., Sveen, J., Lövgren, M., & Udo, C. (2022). A third of dying patients do not have end-of-life discussions with a physician: A nationwide registry study. Palliative & Supportive Care, 20(3), 357-362.‏