בני משפחה מטפלים (caregivers) נאלצים לקבל החלטות קשות על הטיפול בסוף החיים עבור המטופלים, מה שלעיתים קרובות משפיע לרעה על הבריאות הפסיכולוגית שלהם עצמם, בני המשפחה המטפלים. עקב כך, הערכת יעילותן של התערבויות תכנון טיפול מראש (ACP: advance care planning) על המטפלים עשויה לאפשר למערכות הבריאות ליישם את הגישות הללו, על מנת לתמוך בבני המשפחה בצורה טובה יותר.
עוד בעניין דומה
בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה שממצאיה פורסמו בכתב העת 'BMJ Supportive & Palliative Care', מטרת החוקרים הייתה לזהות ולכמת את ההשפעה של התערבויות ACP על תוצאי בני המשפחה המטפלים.
החוקרים ערכו חיפוש במסדי הנתונים MEDLINE,יEmbase ו-Cochrane אחר מחקרים מבוקרי אקראיות (RCTs) במתווה אשכול (cluster), אשר נכתבו בשפה האנגלית ופורסמו עד למאי 2021. שני סוקרים שונים העריכו באופן עצמאי את האיכות המתודולוגית באמצעות ה- Physiotherapy Evidence-Based Database Scale. החוקרים ערכו סינתזה נרטיבית לכל תוצא מחקרי, והפרש בין זרועות המחקר עם ערך של p <0.05 נחשב מובהק מבחינה סטטיסטית.
במהלך הסקירה השיטתית אותה ערכו החוקרים עלו 3,487 כותרים, כאשר 35 RCTs מהם תאמו את קריטריוני ההכללה. 68.6% סווגו כבעלי איכות גבוהה. ה-RCTs שנכללו היו הטרוגניים מבחינת מאפייני ההתערבות, הסביבה (setting) ומחלתם של המטופלים. במטא-אנליזה אשר נערכה על 17 RCTs, נמצא כי התערבות ACP הובילה לשיפור גדול ומובהק בהתאמה בין בני המשפחה המטפלים ובין המטופלים מבחינת העדפות הטיפול בסוף החיים (הפרש ממוצע מתוקנן 0.73, רווח בר-סמך של 95% 0.42 עד 1.05). עם זאת, נמצאה כי ההשפעה של ACP על תוצא זה פחתה עם הזמן. בנוסף, החוקרים מצאו גם כמה ראיות בנוגע לכך ש-ACP הוביל לשיפור בתוצאי האובדן (בשלושה מתוך ארבעה RCTs), שביעות הרצון מאיכות הטיפול או תקשורת (ארבעה מתוך ששת ה-RCTs), והפחית את הקונפליקט בקבלת ההחלטות (שני RCTs מתוך שניים) ואת העול הכרוך בכך (RCT אחד). אף אחד מהמחקרים לא הראה השפעה שלילית על בריאותם הנפשית של בני המשפחה המטפלים.
לסיכום, במסגרת סקירתם בנושא, החוקרים הציגו ראיות מקיפות בנוגע ליעילות תכנון הטיפול מראש על תוצאי בני המשפחה המטפלים, וכי התכנון מוביל להשפעה חיובית עליהם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
