סגנון קבלת החלטות של נפרולוגים ישראלים במחלת כליות סופנית

מחקר שהוצג בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שנערך בשבוע שעבר מצא כי נפרולוגים בישראל עושים שימוש חלקי בלבד בסגנון קבלת החלטות משותפת עם חולים במחלת כליות בשלב הסופי הדורשת דיאליזה. זאת, למרות הפוטנציאל החיובי של הגישה על איכות הטיפול בחולים ובבני משפחותיהם. לא נמצאו נפרולוגים שפועלים בסגנון קבלת החלטות פטרנליסטי.

מחלת כליות בשלב הסופי (ESRD) מייצגת את השלב האחרון של מחלת כליות כרונית (CKD). חלק מחולי ESRD נחשבים לא מתאימים לטיפול בדיאליזה. מכאן, שהענקת טיפול דיאליזה על פני טיפול שמרני עשויה להפחית את איכות חייהם של חולים אלה ולא להקנות כל יתרון הישרדותי.

קבלת החלטות משותפת (SDM) היא המודל המועדף לקבלת החלטות רפואיות במיוחד עבור חולים עם מחלת כליות בשלב הסופי הדורשת דיאליזה, אך מעט ידוע על טיפול בסוף החיים וקבלת החלטות משותפת בפרקטיקה של רופאים נפרולוגים המטפלים בחולים כאלה בישראל.

החוקרים וסים אבו חאטום מהמרכז הרפואי העמק ודניאל שפרלינג מאוניברסיטת חיפה ביקשו למדוד את היקף השימוש בקבלת החלטות משותפת במטופלים עם מחלת כליות סופנית והגורמים המעודדים או מעכבים שימוש כזה ולתאר את הקונפליקטים, הדילמות האתיות והמקורות של קבלת החלטות משותפת במטופלים עם ESRD בסוף החיים.

המחקר שערכו מבוסס על מערך כמותי תיאורי, באמצעות מחקר חתך. 169 רופאים מתחום הנפרולוגיה השיבו על שאלון מתוקף מהספרות, שהופץ ברשתות חברתיות. ניתוח הנתונים נעשה על ידי סטטיסטיקה תיאורית והיסקית, לרבות מבחן T לדגימות עצמאיות ומבחן F לניתוח שונות.

במדגם המחקר לא נמצאו נפרולוגים הפועלים בהתאם לסגנון קבלת ההחלטות הפטרנליסטי. 47% מהמשיבים פועלים לפי סגנון קבלת ההחלטות הפרשני, בעוד 53% פועלים בהתאם לסגנון קבלת ההחלטות האינפורמטיבי. כמעט 70% מהמשיבים במחקר דנים באיכות חיים עם המטופלים שלהם; 63.4% מספקים הערכות פרוגנוסטיות; 61.5% מבררים על מקום המוות הרצוי; 58.6% שואלים על הנחיות מוקדמות או ייפוי כוח; ו-57.4% מבררים לגבי אמונות תרבותיות/ דתיות בטיפול בסוף החיים.

נפרולוגים אינפורמטיביים מעדיפים לאפשר לחולים אוטונומיה (0.001>P) והם בעד טיפול שמרני, בהשוואה לנפרולוגים פרשניים ופטרנליסטיים, והם משתמשים בפחות שיטות פולשניות בהשוואה לנפרולוגים אחרים (P=0.02).

החוקרים מסכמים כי נפרולוגים בישראל נוקטים באופן חלקי במודל קבלת החלטות משותפת, תוך הרחבת האפשרויות למתן טיפול שמרני מיטבי, על אף היות המודל בעל פוטנציאל לשפר את איכות הטיפול בחולי כליות סופניים ובני משפחותיהם, כמו גם להרחיב את האפשרויות לספק טיפול תומך אופטימלי.