שירותי הוספיס מספקים טיפול איכותי בסוף החיים אך חולים עם לוקמיה משתמשים בשירות פחות מחולים עם גידולי מוצקים. לדעת החוקרים במחקר זה, תלות בעירויים יכולה למנוע או לעכב את ההרשמה לשירות מכיוון שארגוני הוספיס מבטלים לרוב את השימוש בעירויים.

במחקר זה בדקו החוקרים את הקשר בין תלות בעירויים לבין תוצאות של סוף החיים בקרב מבוטחי בריאות אמריקניים שחלו בלוקמיה.
מתוך מאגרי מבטחת הבריאות Medicare, בחרו החוקרים מוטבים עם לוקמיה חדה וכרונית שמתו בין השנים 2001 ל-2011.

לצורך ביצוע ההשוואה, הגדירו החוקרים תלות בעירויים כשימוש ב-2 עירויים או יותר במשך 30 יום טרם המוות או ההצטרפות להוספיס.
נקודות הסיום הוגדרו על ידי החוקרים כהצטרפות להוספיס ומשך השהייה כסיכון יחסי מתוקן למבלבלים עיקריים.

בקרב 21,033 חולים עם גיל חציוני שעמד על 79 שנים, 20% היו תלויים בעירויים לפני המוות או ההצטרפות להוספיס. כמו כן נמצא ששימוש בשירותי הוספיס עלה מ-35% בשנת 2001 ל-49% בשנת 2011.

החוקרים מצאו שהזמן החציוני בשירות ההוספיס עמד על 9 ימים והיה קצר יותר עבור חולים שהיו תלויים בעירויים (6 ימים לעומת 11; P<0.001). כאשר תיקנו החוקרים את הנתונים למצב הבסיס, תלות בעירויים קושרה עם שימוש מוגבר בשירותי הוספיס (יחס סיכונים 1.08; רווח-סמך 95%, 1.12-1.04) אך עם זאת, עם שהות קצרה בחצי בשירות (יחס סיכון 0.49; 0.54-0.44).

המשתתפים בהוספיס נטו לתמותה נמוכה יותר באשפוז, לפחות טיפול כימותרפי ולהוצאה כלכלית פחותה מצד המבטחת, ללא קשר לתלות בעירויים.

לסיכום, החוקרים מסיקים שתלות בעירויים מעכבת את ההפניה של חולי הלוקמיה לשירותי הוספיס ועל כן צרכיהם בסוף החיים לא נענים במלואם. על כן, מציעים החוקרים לאמץ מדיניות שתאפשר מתן עירויים פליאטיביים מתוך מטרה לייעל את שירותי ההוספיס לחולי לוקמיה.

מקור: 

LeBlanc, T.W. et al. (2018). Blood. 132 (7)