כאב רצוף, ללא הקלה, קיים ברוב חולי הסרטן הסופניים. עם זאת, הטיפול בכאב במסגרת טיפול פליאטיבי וטיפול הוספיס מושפע מחוסר הערכת כאב בעלת תוקף. במחקר חדש שנערך ב-Clinical Hospital Center בעיר ריז'קה, קרואטיה, ביקשו החוקרים להעריך הבדלים בהערכת הכאב בין חולי סרטן סופניים לרופאים ולהעריך את רמות הכאב כסמן ביולוגי הישרדותי.
עוד בעניין דומה
החולים עברו הערכה כל 7 ימים, בסך בכל 4 הערכות. הרופאים העריכו את הכאב של המטופלים בסולם ציון מספרי (numeric rating scale, NRS) לאחר בדיקה קלינית, ולאחר מכן השלימו החולים את השאלונים של ה-NRS, שאלון איכות החיים Quality of Life Questionnaire Core 15 Palי(QLQ-C15-PAL), ואת שאלון מערכת הערכה של סימפטומים של אדמונטון (Edmonton Symptom Assessment System, ESAS).
בממוצע, הרופאים העריכו בחסר באופן מינימלי את רמת הכאב בחולים (3.47 לעומת 3.94 בסולם NRS). הכאב הוערך יתר על המידה ב-28% מהמטופלים והערך בחסר ב-46% מהחולים. עם זאת, מחצית מכל הערכות החסר היו בעלות משמעות מבחינה קלינית, לעומת 28% מהערכות היתר. בחולים עם ניקוד NRS של 7 ומעלה, הערכת חסר של הכאב הייתה משמעותית מבחינה קלינית וסטטיסטית (5.56 לעומת 8.17). דירוגי הכאב הראו מתאם קטן מאוד להישרדות (עד r = -0.22), מה שמגביל את השימוש בהם כביו-מרקר להישרדות.
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים שלמרות שהרופאים יכולים להעריך במדויק את הכאב בחולי סרטן סופניים במסגרת של טיפולי הוספיס, הערכת החסר של הכאב עדיין משמעותית מבחינה קלינית בכרבע מהחולים, ובולטת במיוחד בחולים עם רמות גבוהות יותר של כאב ובנשים. לפיכך, הערכת כאב בעלת תוקף היא הכרח בטיפול במסגרת של הוספיס, כאשר הבחירה של הכלי להערכת כאב תלויה בהעדפות המטופל והרופא.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
